ד״ר בתיה כהן קרויטורואיך משפחה מתמודדת עם מצבי לחץ בזמן מלחמה?

מלחמה ומצבי חירום מתמשכים מציבים את המשפחה הישראלית בפני אתגרים חסרי תקדים. הבית, שאמור להוות את המקלט הבטוח והמוגן ביותר, הופך לעיתים קרובות לזירה שבה מתנקזים פחדים, חרדות, חוסר ודאות ולחצים יומיומיים עצומים. במצבים כאלה, המשפחה אינה רק אוסף של יחידים המתמודדים כל אחד בדרכו, אלא מערכת אורגנית שלמה שבה כל תנועה, תגובה או שתיקה של אחד מחבריה משפיעה באופן ישיר על השאר.

כאשר אנו בוחנים את הדרכים שבהן משפחות מתמודדות עם מצבי לחץ אלו, עלינו לצלול לעומק הדינמיקה המערכתית. מניסיוני רב השנים בקליניקה ובמחקר, נוכחתי לדעת כי החוסן המשפחתי אינו נמדד בהיעדר פחד או קושי, אלא ביכולת של בני המשפחה לייצר מרחב בטוח לביטוי רגשי, לתמוך זה בזה ולפתח דפוסי תקשורת גמישים ומותאמים למציאות המשתנה. במאמר זה נבחן כיצד ניתן לנווט את הספינה המשפחתית במים הסוערים של תקופת הלחימה, תוך שמירה על בריאותם הנפשית של הילדים וההורים כאחד.

המשפחה כמערכת דינמית בעת משבר

במחקרי ובעבודתי בתחום של ד״ר בתיה כהן קרויטורו, אני מרבה להדגיש את החשיבות של ראיית המשפחה כשלם הגדול מסך חלקיו. גישה זו, השאובה מעולם התוכן של מערכות משפחתיות, מניחה כי כל שינוי או לחץ המופעל על אחד מחברי המערכת מהדהד מיד אצל האחרים. בזמן מלחמה, הלחץ החיצוני הוא עצום ובלתי פוסק. הוא מחלחל דרך קירות הבית ומשפיע על כולנו – החל מהפעוט שחווה את מתח הוריו, דרך המתבגר המסתגר בחדרו מול המסכים, ועד להורים הנושאים בנטל הפרנסה, הדאגה לקרובים והרצון להגן על הילדים.

הבנת הדינמיקות משפחתיות במצבי חירום מאפשרת לנו להפסיק לחפש אשמים בתוך הבית. במקום לשאול ״מדוע הילד מתנהג כך?״ או ״למה בן הזוג שלי כה מרוחק?״, אנו לומדים לשאול: ״כיצד הלחץ המשותף משפיע על התקשורת בינינו?״. כאשר אנו מבינים שהתפרצויות זעם, הסתגרות או חרדה הן תגובות נורמליות למצב בלתי נורמלי, אנו יכולים להחליף את השיפוטיות והביקורת בחמלה ובהושטת יד. הפחתת האשמה המערכתית היא הצעד הראשון בדרך לריפוי ולבניית חוסן.

סגנונות התמודדות שונים: מניעת התנגשויות בתוך הבית

אחד האתגרים הגדולים ביותר בתוך המרחב המשפחתי בזמן מלחמה הוא המפגש בין סגנונות התמודדות שונים. לכל אדם יש מנגנון הגנה טבעי המופעל בעת לחץ. המפגש בין סגנונות קוטביים אלה בתוך בית אחד עלול לייצר חיכוכים קשים ואי-הבנות. כדי להתמודד עם כך נכון, כדאי להכיר את שלושת טיפוסי ההתמודדות המרכזיים בקליניקה:

• הטיפוס האקטיבי (היפר-אקטיבי): אלו בני משפחה שחייבים לפעול. הם מארגנים את הממ״ד, בודקים שיש מספיק מים, קוראים את כל החדשות ומנסים להחזיק בשליטה מלאה על הנתונים.
• הטיפוס הנמנע (המופנם): אלו הזקוקים לשקט מוחלט, להתרחקות מהחדשות ולצמצום גירויים חיצוניים. עבורם, כל פיסת מידע נוספת מעמיסה על הנפש ומעוררת חרדה משתקת.
• הטיפוס הרגשי (המוצף): אנשים שחווים את המצב בעוצמה רגשית גבוהה. הם נוטים לבכות בקלות, לשתף בפחדים שלהם וזקוקים לחיבוק, מגע ותוקף רגשי מתמיד.

כאשר בן הזוג האקטיבי פוגש את בת הזוג הנמנעת, הוא עלול לפרש את התנהגותה כאדישות או כחוסר אחריות, בעוד שהיא עלולה לחוות את הלחץ והעשייה שלו כמקור נוסף לחרדה ולחנק. המפתח לפתרון הוא מתן לגיטימציה לכל סגנון התמודדות. הבנה עמוקה של הצרכים השונים מונעת מאיתנו לנסות לשנות את האחר ומאפשרת לנו לתת לו את המרחב לו הוא זקוק כדי להירגע.

תפקיד ההורות כמפרש ומנווט בזמן סערה

מוסד ההורות עובר מבחן קשה במיוחד בימי מלחמה. הורים רבים חשים אשמה על כך שאינם מצליחים להעניק לילדיהם תחושת ביטחון מוחלטת, או שהם עצמם נשברים מול הילדים. חשוב לזכור: חוסן אינו אומר העמדת פנים שהכול כשורה. ילדים הם בעלי חיישנים רגישים במיוחד; הם מזהים זיוף בקלות, והניסיון להסתיר מהם לחץ לחלוטין עלול דווקא להגביר את חרדתם, שכן הם מרגישים שמשהו אינו כשורה אך אין לו שם או הסבר.

ויסות עצמי של ההורה לפני ויסות הילד

במטוסי נוסעים, ההנחיה הברורה במקרה של ירידת לחץ אוויר היא לחבוש את מסכת החמצן קודם כל על עצמך, ורק אז לעזור לילדך. עיקרון זה נכון בצורה יוצאת דופן גם בפסיכולוגיה. הורה שאינו דואג לוויסות הרגשי שלו יתקשה מאוד להרגיע את ילדו. לכן, מצאו לכם זמן קצר לפרוק מתחים, שוחחו עם חברים או אנשי מקצוע, ואל תהססו לבקש עזרה כאשר המשאבים שלכם מתרוקנים.

התאמת המידע והתיווך לגיל הילד

הורות מיטיבה בזמן מלחמה מבוססת על תיווך מותאם גיל של המציאות. מומלץ להשתמש בשפה פשוטה, ברורה וכנה, תוך הדגשת אמצעי הבטיחות וההגנה שקיימים (כגון הממ״ד, כיפת ברזל וכוחות הביטחון). תפקיד ההורים הוא להוות מיכל רגשי עבור הילדים – להקשיב לחששות שלהם ללא שיפוטיות, לתת תוקף לרגשותיהם (למשל: ״זה באמת מבהיל לשמוע אזעקה, גם אני קצת נבהלתי, אבל עכשיו אנחנו ביחד ובטוחים״) ולשמור ככל הניתן על שגרה גמישה. השגרה, גם אם היא מצומצמת, מעניקה לילדים עוגן של יציבות בתוך עולם כאוטי.

זוגיות תחת אש: השמירה על השותפות הרגשית

היבט משמעותי נוסף של הפסיכולוגיה המשפחתית הוא מערכת היחסים הזוגית. בתקופות משבר, הזוגיות נדחקת לעיתים קרובות לתחתית סדר העדיפויות, כאשר כל המשאבים מופנים לטיפול בילדים ובהישרדות היומיומית. אולם, הזוגיות היא עמוד התווך של הבית. כאשר המערכת הזוגית סדוקה ומתוחה, הילדים חשים זאת מיד ותחושת הביטחון שלהם נפגעת בצורה עמוקה.

הלחץ המתמשך עלול להוביל לקיצור פתיל הסבלנות, לחילוקי דעות לגבי דרכי חינוך והתמודדות, ולקשיים בתקשורת האינטימית. כדי לשמור על השותפות הרגשית, מומלץ לאמץ את הכללים הבאים:

• מרחב זוגי קדוש: הגדירו לפחות 10 דקות ביום שבהן אתם משוחחים על הרגשות שלכם, ללא דיבורים על מנהלות, משימות או חדשות.
• גמישות בחלוקת התפקידים: קבלו את העובדה שבימים כאלה המשאבים מוגבלים. חלקו את המטלות מחדש בהתאם ליכולת הרגשית והפיזית של כל אחד מכם ברגע נתון.
• השהיית ויכוחים גדולים: זהו לא הזמן לפתור משקעים של שנים או לקבל החלטות משנות חיים. המיקוד כעת צריך להיות בתמיכה הדדית ובשרידות רגשית.

תקשורת בין-דורית והעברת חוסן

ההתמודדות עם מלחמה אינה נעצרת בגבולות המשפחה הגרעינית. התקשורת בין-דורית משחקת תפקיד מכריע בעיצוב תגובת המשפחה למשבר. במקרים רבים, סבים וסבתות נושאים עימם זיכרונות של מלחמות קודמות, אובדן ומשברים לאומיים. זיכרון היסטורי זה יכול להוות חרב פיפיות: מחד גיסא, הוא עשוי להיות מקור השראה וחוסן (״עברנו את פרעה, נעבור גם את זה״), ומאידך גיסא, הוא עלול לעורר טראומות עבר ולהעביר חרדה בין-דורית לדור הצעיר.

חשוב לטפח דיאלוג בריא ומכבד בין הדורות. שיתוף בסיפורי התמודדות והתגברות מן העבר יכול לחזק את תחושת השייכות והמסוגלות של הילדים. עם זאת, יש להציב גבולות ברורים בכל הנוגע לחשיפה של ילדים קטנים לשיחות מבוגרים מבהילות או לזכרונות קשים מדי שלא עובדו. המפגש הבין-דורי צריך לשמש מקור של תמיכה, חיבוק והמשכיות משפחתית.

כלים מעשיים לוויסות ויצירת עוגנים משפחתיים

מעבר להבנה התיאורטית של המערכת המשפחתית, משפחות בזמן מלחמה זקוקות לכלים פרקטיים ויומיומיים שיוכלו ליישם בקלות. מדע הפסיכולוגיה חברתית והקליניקה המשפחתית מציעים מספר דרכים פשוטות אך יעילות להפחתת רמות החרדה והלחץ בבית.

להלן טבלה המשווה בין גורמי לחץ נפוצים בתוך המערכת המשפחתית לבין מענים פרקטיים ועוגני חוסן המומלצים ליישום:

בנוסף לעוגנים המוצגים בטבלה, מומלץ לקיים מדי פעם מפגש משפחתי קצר שבו כל אחד מחברי הבית יכול לבטא את רגשותיו במרחב לא שיפוטי. המטרה היא לא בהכרח לפתור את הבעיה באופן מיידי, אלא פשוט להקשיב ולהעניק חיבוק ותמיכה הדדית.

סיכום והסתכלות לעתיד

ההתמודדות המשפחתית עם מצבי לחץ בזמן מלחמה היא מסע מורכב הדורש גמישות, סבלנות והרבה חמלה עצמית והדדית. הבית אינו חייב להיות חסין לחלוטין מפני סערות העולם שבחוץ, אך הוא יכול וצריך להיות המקום שבו אנו לומדים לנווט בתוכן יחד. הבנת הצרכים השונים של בני המשפחה, שמירה על התא המשפחתי והזוגי, וניהול נכון של התקשורת הבין-דורית הם המפתחות לשמירה על שלומנו הנפשי בתקופות קשות אלו.

זכרו כי פנייה לעזרה מקצועית, ייעוץ משפחתי או ליווי פסיכולוגי אינם מעידים על חולשה, אלא על עוצמה ועל מחויבות עמוקה לשלומה של המשפחה שלכם. אם אתם מרגישים שהלחץ מתחיל לסדוק את היציבות בבית, מומלץ לפנות להדרכה רגישה ומקצועית המותאמת לדינמיקות הייחודיות שלכם, כדי למצוא יחד את הדרך חזרה לאיזון ולחוסן פנימי עמוק.